<h1>פסקי הלכות מרבינו אלעזר מגרמיזא בעל הרוקח</h1>
<h2>דף צז.</h2>
אמר רבא אמור רבנן בס' מין במינו דליכא למיקם אטעמא ותנן בפרק גיד הנשה [חולין צ"ו ע"ב] חתיכה של נבילה או של דג טמא שנתבשלו עם החתיכות בזמן שמכירן בנותן טעם בזמן שאין מכירן אסורין כולן והרוטב בנותן טעם ופריך ותיבטל ברובה ומשני שאני חתיכה הואיל וראויה להתכבד בפני האורחים אז אינה בטילה, וכן ראיתי לא"מ הריב"ק [—הר' יהודא בן קלונימוס] אם היה נופל בקדירה היה משערו בס' וכן העיד על כל רבני שפירא וכן הורה רבי' שמריה ורבי' אברהם והרב ר' מאיר ומורי הר' יב"ק ומורי הר' אברהם והר' יצחק הלוי זל"ע, וכן אנו נוהגים אם חלב או חתיכה נבילה בא לפנינו שנפל לקדירה או דג טמא שנתבשל בין דגים טהורים משליכים את האיסור והשאר מותר ובטל בס' דמין במינו בס' וכן הורה ר"ת והר' יצחק זצ"ל. אך רבי' שלמה פסק דמין במינו במשהו כמו שכת' למעל' [א"ה וז"ל בכת"י פסק רש"י. חלב המחובר בחתיכת בשר ויש בו ליתן טעם, חתיכה עצמה נעשית נבילה ואין שאר החתיכות מבטלות אותה חתיכה ואפילו באלף לא בטיל דקיימא לן כר' יהודה דמין במינו לא בטיל, דהא רב ושמואל קיימי בשיטתיה דאמרינן כל איסורים שבתורה במינו במשהו ותני כוותיהו בסוף ע"ז [ס"ו ע"א] חלא לגבי חמרא, ובפרק כל שעה [פסחים ל' ע"א] פסק רבא כרב דמין במינו במשהו, חמץ בזמנו בין במינו ובין שלא במינו במשהו ור' יהודה מודה כל שהוא מין ומינו ודבר אחר סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו. מיהו אנן קיימא לן כל איסורים שבתורה בששים לבד מחמץ בפסח ויין נסך כרבינו תם. וקיימא לן דריחא לאו מילתא היא, ואם אפו פשטיד"א ובלדי"ן יחד בדיעבד מותר ואם יצא משומן של פשטיד"א ונבלע בפת הפת מותר לאוכלו במלח', דכעין תורא שרי. מפי מורי הרואה ז"ל]. ומצאתי בתשובת ר' יוסף ב"ר יצחק. קיימא לן כר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש דאמ' תרוויהו כל איסורים שבתורה בין במינו בין שלא במינו בנותן טעם חוץ מטבל ויין נסך דבמשהו. ואף יין נסך סתם פסק רבינו תם בנותן טעם ומפרש הא דתנן [ע"ז ע"ג ע"א] יין נסך אוסר בכל שהוא, היינו ביין המתנסך לע"ז, אבל סתם יינו לא, והכי נמי דייק ד[ב]פ' השוכר את הפועל(ים) לעשות עמו ביין נסך שכרו אסור ואיבעי' להו [שם ס"ב ע"ב] סתם יינו מהו, אלמא סתם יינו לא הוי בכלל יין נסך. ודייק נמי מהא דתנן התם [ע"ג ע"א] מים במים בכל שהוא ומים לאו בסתם קאמר וגם לשון "יין נסך" משמע יין נסך ממש ולא סתם יינו, והא דאמר התם כיון דאיסורא חמיר ביין נסך, שכרו אסור, ומשמע דאסור בכל שהוא ביין נסך, מפרשי דלא איירי באיסור תערובתו אלא באיסור עצמו וכן פי' ר' יוסף טוב עלם. ולמדנו דמין במינו בס' וכן ראיתי אני הקטן הלכה למעשה דמין במינו בס' לבד מחמץ בפסח דבמשהו וכן העיד רבינו שמואל הלוי ראש ישיבה שבבבל בפסחים בפ' ב' במימרא דרבא "במשהו כרב", כן הגירסא מרבותיו דור אחר דור עד האמוראים וחכמי התלמוד.
<h2>דף צז:</h2>
ראיתי אני הקטן כמה פעמים שהיו מגיסין כף חולבת בקדירה של בשר, או כף של בשר שהגיסו בה קדירה של חלב, או כף של גוים שהגיסו בה מאכל, שהיה אבא מרי הר' יב"ק [—יהודא בן קלונימוס] לוקח כלי מלא מים ומכניס כף של איסור בתוך המים כפי מה שהכניס הכף במאכל והמים יוצאין כפי עובי הכף בכלי אחר וחוזר וממלא הכלי מים ומכניס הכף ס' פעמים ומשער כפי המים, אם היה בקדירת ההיתר כך בין חתיכות רוטב וירק היה מתיר. וכך היה משער כל איסורים בס' חתיכת איסור, בעדשים וקטנית, כפי שבא האיסור לפניו ולא היה משער כפי מה דבלעה קדירה מן ההיתר, כפי מה שפירש רש"י, לפי שאין האיסור נבלע ונתמעט מכמות שהיה וכדאמרינן [צ"ח ע"א] אטו דהתירא בלע דאיסור לא בלע, אף האיסור נצטמק וכשנפל בו היה יותר, אלא הכל משערי' כמה שאנו רואין, הלכך כף חולבת בקדירת בשר משערין ברוטב ובקיפה ובחתיכות ומרק שבו בס'. העתק הר' אלעזר מגרמייש' בן רבינו יב"ק זק"ל.
<h2>דף קט.</h2>
אמר רבא אמור רבנן בס' מין במינו דליכא למיקם אטעמא ותנן בפרק גיד הנשה [חולין צ"ו ע"ב] חתיכה של נבילה או של דג טמא שנתבשלו עם החתיכות בזמן שמכירן בנותן טעם בזמן שאין מכירן אסורין כולן והרוטב בנותן טעם ופריך ותיבטל ברובה ומשני שאני חתיכה הואיל וראויה להתכבד בפני האורחים אז אינה בטילה, וכן ראיתי לא"מ הריב"ק [—הר' יהודא בן קלונימוס] אם היה נופל בקדירה היה משערו בס' וכן העיד על כל רבני שפירא וכן הורה רבי' שמריה ורבי' אברהם והרב ר' מאיר ומורי הר' יב"ק ומורי הר' אברהם והר' יצחק הלוי זל"ע, וכן אנו נוהגים אם חלב או חתיכה נבילה בא לפנינו שנפל לקדירה או דג טמא שנתבשל בין דגים טהורים משליכים את האיסור והשאר מותר ובטל בס' דמין במינו בס' וכן הורה ר"ת והר' יצחק זצ"ל. אך רבי' שלמה פסק דמין במינו במשהו כמו שכת' למעל' [א"ה וז"ל בכת"י פסק רש"י. חלב המחובר בחתיכת בשר ויש בו ליתן טעם, חתיכה עצמה נעשית נבילה ואין שאר החתיכות מבטלות אותה חתיכה ואפילו באלף לא בטיל דקיימא לן כר' יהודה דמין במינו לא בטיל, דהא רב ושמואל קיימי בשיטתיה דאמרינן כל איסורים שבתורה במינו במשהו ותני כוותיהו בסוף ע"ז [ס"ו ע"א] חלא לגבי חמרא, ובפרק כל שעה [פסחים ל' ע"א] פסק רבא כרב דמין במינו במשהו, חמץ בזמנו בין במינו ובין שלא במינו במשהו ור' יהודה מודה כל שהוא מין ומינו ודבר אחר סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו. מיהו אנן קיימא לן כל איסורים שבתורה בששים לבד מחמץ בפסח ויין נסך כרבינו תם. וקיימא לן דריחא לאו מילתא היא, ואם אפו פשטיד"א ובלדי"ן יחד בדיעבד מותר ואם יצא משומן של פשטיד"א ונבלע בפת הפת מותר לאוכלו במלח', דכעין תורא שרי. מפי מורי הרואה ז"ל]. ומצאתי בתשובת ר' יוסף ב"ר יצחק. קיימא לן כר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש דאמ' תרוויהו כל איסורים שבתורה בין במינו בין שלא במינו בנותן טעם חוץ מטבל ויין נסך דבמשהו. ואף יין נסך סתם פסק רבינו תם בנותן טעם ומפרש הא דתנן [ע"ז ע"ג ע"א] יין נסך אוסר בכל שהוא, היינו ביין המתנסך לע"ז, אבל סתם יינו לא, והכי נמי דייק ד[ב]פ' השוכר את הפועל(ים) לעשות עמו ביין נסך שכרו אסור ואיבעי' להו [שם ס"ב ע"ב] סתם יינו מהו, אלמא סתם יינו לא הוי בכלל יין נסך. ודייק נמי מהא דתנן התם [ע"ג ע"א] מים במים בכל שהוא ומים לאו בסתם קאמר וגם לשון "יין נסך" משמע יין נסך ממש ולא סתם יינו, והא דאמר התם כיון דאיסורא חמיר ביין נסך, שכרו אסור, ומשמע דאסור בכל שהוא ביין נסך, מפרשי דלא איירי באיסור תערובתו אלא באיסור עצמו וכן פי' ר' יוסף טוב עלם. ולמדנו דמין במינו בס' וכן ראיתי אני הקטן הלכה למעשה דמין במינו בס' לבד מחמץ בפסח דבמשהו וכן העיד רבינו שמואל הלוי ראש ישיבה שבבבל בפסחים בפ' ב' במימרא דרבא "במשהו כרב", כן הגירסא מרבותיו דור אחר דור עד האמוראים וחכמי התלמוד.
<h2>דף קיא:</h2>
מעשה שנמלחו דגים בקערה שהיו אוכלין בה השפחות בשר נבילה ושאלו לרבי' יב"ק [—יהודא בן קלונימוס] ואסר דאמרנ' ודאי מחמת המלח נותן טעם הנבילה בדגים, והא דאמר שמואל דגים שעלו בקערה מותר לאכלן בכותח וקיימא לן כוותיה, דווקא התם [דנותן טעם בר נותן טעם הוא, אבל הכא] דנותן טעם הוא אסור ודמי לההוא בר גוזלא דנפל לכדא דכמכא וכו', הני מילי חי אבל צלי בעי קליפה, לפי שרכים הם ואמרינן דגים רפו קרמייהו וקליפה בעי, ולאחר כן אמרו, כי קודם שמלחו הדג בקערה היו משתמשי' בה מים חמין והורה ה"ר יב"ק, מאחר שמחמין פלט האיסור, הדגים מותרין בלא קליפה.
בפרק בתרא דע"ז [ס"ח ע"ב] אמר רבא הלכתא נותן טעם לפגם מותר, הילכך אם בישלו בשר בקדירה של חלב או איפכא או בקדירת גוי ואנו יודעין בבירור שלא בישלו בו היום מותר. ואני הקטן מעיד שכל רבותי' שבשפירא. רבי' שמרי' ורבי אברהם והר' אבי"ה והר' יצחק הלוי ומורי הגדול הר' יב"ק [—יהודא בן קלונימוס] ז"ל אין מתירין נותן טעם לפגם משום גדר, אבל מיהו על פי ההלכה מותר. ויש שהיו אומרים בכלי גויים אין להתיר בנותן טעם לפגם, כי אם בשאר איסורי, ובדבש של גויים נמי אמרינן [שם ל"ט ע"ב] אי משום גיעולי גויים נותן טעם לפגם מותר. ואמרינן בפרק כל הבשר [חולין קי"א ע"ב] צנון שחתכו בסכין אסור לאכלו בכותח, ודווקא צנון אגב חורפי' בלע דסילק' אסור ומשום הכי נמי חותכין ברישי' כשקונים מן הגויים שקורין שניטלי"ך בלשון אשכנז. וכן הורה רש"י שנותן טעם לפגם מותר כר' שמעון דמפיק טעמא מקרא דנבילה וכן פסיק רבא דנותן טעם לפגם [מותר]. בתשובת גאונים כתב שלא חילקו חכמים בין קדירה של מתכת לקדירה של חרס מפני שהלכה רווחת היא נותן טעם לפגם מותר דאמר רבא הילכתא וכו', הילכך שתיהן שוות מתכת וחרס בפליטה אלא שמתכת [סגי] גיעול בפעם אחת. הועתק מספר רוקח.
<h2>דף קיג.</h2>
מעשה היה שנמלחו שתי פרות לייבש והושמו בגיגית ובעצים והיה דלף מים יורד עליו עד שהיה הציר והדם ומי גשמים צף על בשר הפרה התחתונה ולפי שהיו חתיכות התחתונות מדובקות יחד ולא יכלו המים לירד למטה ושאלו מה משפטו והיתיר א"מ הר' יב"ק [—יהודא בן קלונימוס], דודאי אם לא היו גשמים היו התחתונות המונחות בדם אסורות, דדם האיברים שיצאו לחוץ אסור ונמצאת החתיכה חוזרת ובולעת הדם ונאסרת, אבל הכא דרבו עליהם מי גשמים ובטל הדם בציר היוצא ממנו דהיתיר הוא וכמי גשמים, ואפילו היו מי הגשמים מועטין ספיקא דרבנן הוא, דהא דאמרינן דם האיברים אסור מן התורה ה"מ היכא דלא מלחו אבל היכא דמלחו איסורא דרבנן הוא, דאמר זעירי [מנחות כ"א ע"א] דם שמלחו אינו עובר עליו וטעמ' לפי שאינו ראוי על גבי המזבח, ומאחר שמה שצף עליו [ספק מים] ספק דם וספיקא דרבנן לקולא.
מעשה שנמלחה תרנגולת מבחוץ ולא מבפנים ונתבשלה ושאלו לאבא מרי הר' יב"ק [—יהודא בן קלונימוס] ואסר להם מהא דאמרינן בפרק הקומץ רבה [מנחות כ"א ע"א] דתני במלח יכול תביננו עד ת"ל תמלח, עד כיצד עושה מניח את האבר ונותן את המלח עליו והופכו ונותן עליו והפכו ונותן עליו מלח ומעלהו אמר אביי וכן לקדירה, אלמא דבעינן שיהפכנו וימלחנו מכל צד, הילכך האי תרנגולת שלא נמלחה מבפנים אסור, לבסוף נודע כשנתבשלה אותה תרנגולת בקדירה אחת לקחו מן הרוטב בג' כפות ונתנו בקדירה אחרת שהיה בה בשר ואסר הקדירה והבשר שנתבשל בה התרנגולת, מאחר שהתרנגולת היא חתיכה דאיסור הרי נאסרה הקדירה והבשר מאחר שלא היה בה ס' נגד התרנגולת, אבל הקדירות אחרות שהשליך בה ג' כפות מן הרוטב היתיר, (דנתבשל) [דנתבטל] בה הרוטב ודמי להא דאמרינן בפרק בתרא דע"ז [ע"ג ע"א] ראשון ראשון בטל.
